<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ב</h1>
<h2>דף קמה.</h2>
דיני שושבינות והוא כשאדם נושא אשה מנהג הוא שבאין חביריו לאכול ולשתו' עמו מהן מאכל אחד כלומר סעודה אחת ומהם יום אחד ומהם כל שבעת ימי המשתה לפי המנהג ושולחין לו דורון מהם מעות כדי לסייע לו מההוצאה ומהן כלי תשמיש ומהן מיני מאכל ומשת' כגון כדי יין ושמן ובהמה ועופות ופירו' וכל אלו העניינים נקראי' שושבניות כלומר חברותא שעושין לו ואותן מיודעיו ורעיו נקראים שושבינין כלומר רעים ולאמנון רעי תרג' יונת' שושבינ' והמנהג כמו כן שיחזור לו בשעה שישא הוא. וחמשה דברים נאמרו בשושבינות נגבית בבית דין שאם לא ישלח לו כשישא הוא תובעו בדין וחוזרת בעונתה כלומר כשישא לא קודם כי היא כמלוה ואין בה משום רבית ואף על פי שיחזיר לו יותר בשעה שישא הוא דלא נתן לו אדעתא שיחזיר לו יותר ואין השביעית משמטתה דלא קרינן ביה לא יגוש עד זמן שישא ואין הבכו' נוטל בה פי שנים שהוא ראוי לבא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. ואין שושבניות חוזרת אלא במעות ולא בשאר דרכים וחוזרת גם כן בכלים וכן אם הראשון נשא בתולה והשני אלמנה או בהפ' לא יחזו' וכן אם זה בגלוי וזה בסתר. קראו לו ולא בא יחזי' השושבניות ואם לא הודיעו ישלם השושבניות ומנכה ממנו מה שאכל אצלו השושבין בראשונה ומשלם לו השאר מת ראובן שנשא תחלה וא' כך נשא שמעון שושבינו אם המנהג שיגבו השושבינות מן היורשים כופין יורשי ראובן שיתנו שושבינות לשמעון אם לא נהגו לא משלמין. השולח מנה לחבירו והוא ממאן ליקח וזה נשבע ומפציר בו שיקחנה וכן כל כיוצא בזה הרי זו מתנה שנתן לו ואינו חוזר לו כלום וכמו זה אם שלח לו כדי יין וכדי שמן או פירו' בשעה שנשא אינו מחזירו לו כלום כי לא אמרו שושבינו' חוזר' אלא במעות או בחפצי' בתרא. אם כותבין אגרת מרד על ארוסה או על הארוס תמצא בח"ח ואם היא תובעת גט והוא אינו רוצ' לגרש ושניהם אינם רוצים לכנוס כופין אותו ליתן גט וכל שכן אם היא אומרת או כנוס או פטור ואינה מפסדת כלו' כך מוכח בכתובו'. נדוני' שנהגו לכתוב באלו הארצו' שמחייב עצמו החתן כשמשדכין ומודה שקבל כך וכך ומחייב עצמו חוב גמו' נראה שנגבי' בכל ענין אפילו חזרו בהן או היא או הוא שכבר הודה וחייב עצמו ושעבד וכבר כתבתי כי יכול לשעבד עצמו אפילו במה שאינו חיי' בקנין ושאלתי לרבותי על זה והודו לדברי.
<h2>דף קמו.</h2>
ארוס וארוסה שמת אח' מהם או חזרו בהן ולא באו לכלל נשואין מה הן הדברים שחוזרי' זה לזה או שמשלמין או הקדושי' עצמן או הסבלונו' ששלח לה או הוצאת מאכל משתה שעשו או שאר דברים שהוציאו הנה לך דיניו מבוארים קדושין לעולם אינם חוזרין אפילו חזרה היא בין מתה היא בין הוא שמא יאמרו קדושין תופסין באחותו שהמקדש באחותו קדושין אינן חוזרין דאדם יודע שאין קדושיו קדושין וגמר ונתן לשם מתנה והדורון ששלח לארוסתו הנקראין בלשון חז"ל סבלונות בין הרבה בין מעט ואפילו מאה מנה ואכל שם סעודת חתן כלומ' סעודת אירוסין ואפילו בדינר או פחות או שתה כך אינן נגבין ואפילו הן קיימין לא אכל שם דינר הרי אלו נגבין וכל זה מיירי בסבלונות של מאכל ומשתה אבל כלי כסף ובגדים אין הפרש בין אכל בין לא אכל וזהו דינם של כלים קטני' כגון מנעלים ושבכא וכיוצא בהן לעולם אין חוזרין אפילו הדרא בה איהי שלח לה סבלונות רבים שיבאו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין כי לנוי שלחם שלח לה סבלונות מועטין שתשמש בהן והיא בבית אביה העשויין לכלות ונאבדו או בלו מכל וכל אינן נגבין ושאין עשויין ליבלות חוזר הכל וגובה הכל בבית דין ואם לא אכל שם ושגרו לו או שאכל שם שלוחו או סבלונות העשויין ליבלות ולא בלו אלו בעיא ולא איפשיטא ואינן נגבין ובכל מקום שאמרנו שסבלונות הדרי בין מת הוא בין מתה היא ואפילו חזר בו הוא ואפילו אכל אבל מאכל ומשתה אינו חוזר אם אכל שם חזרה בה היא הכל חוזר אפילו המאכל והמשתה ואפילו אגודת ירק ואפי' אכל שם שוה דינר ומשלמת מן המאכל והמשתה משוה ששה ארבע זה הדין פשוט בבתרא ובקדושין וכן נראה לפי סוגיית הגמרא וכן נראה מדברי רב אלפס כי יש הפרש בסבלונות של מאכל ומשתה בין אכל ולא אכל כמו שכתבתי אבל אבן מאגש כתב כי אין הפרש בהם בין אכל בין לא אכל וכן הרמב"ם ז"ל ומה שכתבתי הוא העיקר לפי הגמר'. ועוד בעיא בגמרא מהו שישלשו אם מחשבין לפי זה החשבון שאכל דינר ושלח מאה מנה כמו כן אם אכל חצי דינר ושלח חמשים מנה וכן לפי זה החשבון או דילמא דינר דוקא ואפילו שלח מעט. ואם תאמר שמשלשין שבח סבלונות מהו שלח מנה ואכל חצי דינר והוקרו ועמדו על מאה מנה בתר מעיקרא אזלינן ונגבין או דילמא בתר בסו' אזלינן ולא אכל כי אם חצי דינר ואין נגבין מאחר שהדורון שוה מא' מנה עלו בתיקו בבתרא ירושלמי בכתובות. כל אותם שיש להם כתובה דרך קנס כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כשם שקנסו לענין כתובה כך קנסו לענין קדושין שאם קדשה בליטרא של זהב מאבד הכל.
